נירוואנה

הרחובות שלנו עמוסים, בזיכרונות

והגשם עוד שוטף את הכל

"מתפצלים עכשיו, מפרידים כוחות"

משפטים קטנים, ועצב גדול.

 

אני זוכר את הלילות איתך, זוכר את השירים

איך הקשבנו ל"נירוונה", שיחות על החיים

פצעים שנפתחים על אהבה, לא מגלידים.

 

כל האשליות שלי, יוצאות עכשיו לרחוב

וכל מה שנשאר, זה רק לפגוש כאב קרוב

תגידי זה נורמאלי? שאנחנו כמו זרים

ימים של בדידות, צלקות משאירים.

 

את מסדרת ומפרקת אותי, כאילו אלוהים

את לא רואה שלא ישנתי שבוע

כמה בולשיט במילים שלך, כלום לא יעזור

אי אפשר לרפא געגוע.

 

אני זוכר את הלילות איתך, זוכר את השירים

איך הקשבנו לנירוונה, שיחות על החיים.

פצעים שנפתחים על אהבה, לא מגלידים.

 

כל האשליות שלי, יוצאות עכשיו לרחוב

וכל מה שנשאר, זה רק לפגוש כאב קרוב

תגידי זה נורמאלי? שאנחנו כמו זרים

ימים של בדידות, צלקות משאירים.

 

וחוטים שלא קשרנו, מתפזרים אצלי בלב.

על כלום לא התגברנו, והזמן לא סוחב..

והכל מתרחק. הרגש שוב חונק.

אני עוד שותק, אבל בפנים מתפוצץ..

תגידי זה פשוט לך. כך אותי  לנתק..

ממך.

השיר רשום באקו"ם. (האגודה לשמירה על זכויות היוצרים)

© כל הזכויות שמורות ליוצר ישי ויסמן

אהבתם? שתפו

Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on whatsapp

לשירים נוספים:

לסגנונות נוספים:

רוצים לקרוא לפני כולם? הרשמו: