טור 1 | הקסטה הראשונה

אז איך הגעתי לזה בכלל? לכתוב שירים במזרחית. גדלתי בגבעת שמואל של שנות ה-90. כדורגל וכדורסל בשכונה, תנועות נוער לא היו (ואם כן לא הייתי מודע לזה). החבר'ה מסתובבים כל היום בחוץ – מה שנקרא "על הברזלים". כמה שזה נראה מוזר היום לדור המסכים, שגדלים מגיל אפס על ברכי הסמארטפונים והגדג'טים המצועצעים למיניהם. 

מי בכלל חשב על מוזיקה? אומנם השירים, המוזיקה הים תיכונית של פעם, תמיד התנגנה מהמרפסות, מהבתים בשכונה בפול ווליום. הפלייליסט היה פיזית אצל האנשים בבתים. אבל לא הייתי שם. זה גם לא היה רלוונטי כי אז לא השמיעו ברדיו, ולא הראו בטלוויזיה.

בבית, ההורים שלי יוצאי פולין שמעו מוזיקה קלאסית וגם את כל המוזיקה הישראלית שהובילה באותם ימים: אריק איינשטיין, קורין אלאל, אריאל זילבר וגם יהודה פוליקר שקצת נגע ביוונית. אבל שום נגיעה אמיתית. 

באותה תקופה, בשביל לשמוע שירים חדשים היית צריך לקנות דיסקים או קלטות, או – וזה הכי חכם : להעתיק בטייפ דאבל קאסט. באותם ימים, הייתי בן 14 כיתה ח', שלטו בעיקר הלהיטים של אוספי היטמן, פופ אמריקאי טראשי וכל מיני להיטונים דלוחים שנאספו מהעולם ונטחנו בכל ערוץ אפשרי.

לכן הדרך היחידה להגיע למוזיקה המזרחית, למי שלא נולד לזה מבית, היה רק מפה לאוזן. וכך בדיוק זה קרה לי.

יום אחד, ערב שגרתי ואפור, אני זוכר את זה היטב, אבא שלי סיפר לי שהגיע איזה עובדת חדשה למשרד שהוא עבד בו. היא שומעת מוזיקה מזרחית והיא יכולה להכין במיוחד בשבילו קסטה של אוסף. 

הוא שאל אותי אם אני רוצה, ואמרתי כן. הקסטות התגלגלו בין החברים, הזמר המזרחי שהכרתי היה זוהר ארגוב ז"ל. וחוץ מזה לא ידעתי כלום.

הקסטה הגיע אחרי כמה ימים. וכמה שהיא הייתה מושקעת, מסודרת, 12 שירים, שמות האמנים והשירים. אבל זו לא הייתה סתם מוזיקה ים תיכונית מה שהיא עשתה שם, זה היה ההארדקור של ההארדקור. 

אני זוכר את מרבית השירים בקסטה הזו, עד היום, למרות שלא שמרתי אותה.

קובי פרץ "את כמו אש", מושיק עפיה "גשם טפטף", דואטים של קובי פרץ ומושיק עפיה, משה כהן, אבי ביטר, תמיר גל ועוד שיר אחד… מטורף – "מאוהב בגשם" של עפר לוי.

באותו לילה שמעתי את השיר הזה אולי 7 פעמים רצוף. וזה שיר ארוך חברים.

ומאז לא הפסקתי לשמוע, והייתי מחפש כל טיפת מידע להגיע לזה, רשת גימל הייתה רצועת ערב מאוחרת בשם "שיר לאחותי" איציק ג'והן, גלי הים התיכון (שם גיליתי את יוסי עדן כבר בקסטה הראשונה), תחנות הרדיו הפיראטיות של הצפון שאין לי מושג איך הצלחתי מגבעת שמואל לקלוט אותם.

חלף הזמן, והגיעו ימי התיכון ברמז בני ברק, וכל דמי כיס שהיו מגיעים מהסבתה, היו עוברים ישירות תוך יום לחנות הקסטות בפרדס כץ. מה שנקרא בהפקדה ישירה מזומן. עשרים וחמישה שקלים לדיסק חדש של יוסי עדן עם חתימה ופוסטר, 3 קסטות ב-50 וכל מבצע שיש. הקלטות הכתומות, ירוקות, סגולות וכל הצבעים המוזרים (למנוע זיופים).

הייתי יושב קורא כל מילה, לומד את כל הכותבים, הנגנים, המעבדים, וכמובן מכיר בעל פה את כל השירים. גם היום תזרקו לי שיר, מהתקופה הזו, סביר להניח שאזכור מילים, לחן ומעבד… 

בלילות בגיל 15, הייתי הולך, עם חבר או שניים מהשכונה, מחכה מחוץ למועדונים, שומע מרחוק את האמנים הגדולים. אני זוכר את המועדון "מפגש אלנבי", מסעדה שהייתה בערב הופכת לטברנה תורכית אחד גדולה עם אבי ואתי כהן. ובהמשך, עזרתי אומץ, והלכתי למועדון "אהבה מחודשת", "ריח מנטה" וכל הגוף שלי היה צמרמורות וחשמל מרוב התרגשות.

חלפו השנים וזכיתי לכתוב לחלק גדול מהאמנים שגדלתי עליהם – ומבחינתי בזה הגשמתי חלום. לגבי איך התחלתי לכתוב ממש את המילה הראשונה לשיר, בטור הבא…

השיר שכתבתי השיר שכתבתי לעפר לוי 
מילים: ישי ויסמן | לחן: קובי קלימון | עיבוד והפקה מוסיקלית: עפר לוי וקובי קלימון 

אהבתם? שתפו

Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on whatsapp

לעוד טורים אישיים:

רוצים לקרוא לפני כולם?