טור 4 | אדוני מבקר המוזיקה

אחרי שכל השאיפות העסקיות שלי התרסקו על פני המציאות, התחלתי להתגלגל בין כל מיני עבודות מכירות. הייתי מוכר מנויים לעיתון מעריב בקניונים ו DOOR TO DOOR, קורסים לפסיכומטרי באנקורי במוקד טלפוני ועוד כל מיני אפיזודות חולפות. התפיסה המרכזית הקיומית שלי הייתה שהחיים שלי לא הולכים לשום מקום. שחלומות הם פנטזיות,

להמשך קריאה »

טור 5 | ממשיך להתגלגל

הכל היה די שגרתי ומשעמם, עד שהתגלגלתי צהריים אחד לדירה תל אביבית סטלנית באזור דיזינגוף. בחלון השמש שרפה את הרחוב ההומה. אז עוד לא המציאו את המושג היפסטר, אבל המוני נשמות מסוגננות ומאוד מרוצות על החיים סבבו, הלוך ושוב, את הציר המרכזי, בעיר הלבנה. ואני ישבתי מרותק מהמפגש הלא ברור

להמשך קריאה »

טור 6 | הולכים על הקומבינה

בכיתה שלי בגבעת שמואל היה ילד אחד, שאבא שלו היה בעל חברת תקליטים של מוזיקה מזרחית. ולא סתם מוזיקה מזרחית – הארדקור, כל שירי הבכי שגדלתי עליהם, הז'אנר התורכי. שזה כשלעצמו, היה בשבילי התרגשות שיא. אני מניח שאם הייתי גדל ברמת אביב, לא היה סיכוי שהיה לי בכיתה ילד שאבא

להמשך קריאה »

אהבתם? שתפו

Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on whatsapp

לעוד סגנונות

רוצים לקרוא לפני כולם? הרשמו