ז'קט שחור

מתניע את האוטו ונוסע

אני וערימה של דיסקים ישנים

שומע שיר של זוהר ויודע

שאין אפילו צ'אנס שתחזרי. 

(ים של דמעות בשתי עיניי)

 

ממשיך בדרך, חלון פתוח

הטלפון לא נח, מתפוצץ מהודעות

אולי את מתחרטת, לא בטוח

לא משנה הלב, מלא בצלקות

 

כמה רעשים, כמה אנשים

כמה רחובות, ואין אפילו איש אחד

שאוכל איתו לדבר, אולי מעט לספר

מה עובר אצלי בראש, כשאני לבד.

 

בכיס יש לי מפתח וסיגריה

ז'קט שחור זרוק על המושב

זוכר איך שדיברנו על איטליה

חלמנו על חופשה ואז חתכת

(לא ידעת שרציתי להציע)

בטלפון מחקתי את התמונות

מצאתי לי חדרון, על אֶם הדרך

נעלתי שם את כל הזכרונות

נרדם לבד, ואין דקה של שקט

 

כמה רעשים, כמה אנשים

כמה רחובות, ואין אפילו איש אחד

שאוכל איתו לדבר, אולי מעט לספר

מה עובר אצלי בראש, כשאני לבד.

השיר רשום באקו"ם. (האגודה לשמירה על זכויות היוצרים)

© כל הזכויות שמורות ליוצר ישי ויסמן

אהבתם? שתפו

Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on whatsapp

לשירים נוספים:

לסגנונות נוספים:

רוצים לקרוא לפני כולם? הרשמו: